הקסם של כפר ע'ג'ר (רג'ר) - סיור קולינרי תרבותי לעולם קסום ומיוחד

טיול בכפר הסורי עלוואי היחיד בישראל

אוהד רוט [totalcount]
הנוף מטיילת כפר ע'ג'ר

כפר ע'ג'ר ( בקול זה נשמע כמו רג'ר בהגייה גרונית עמוקה) הפך בשנה האחרונה לכמעט בית שני בשבילי, חלק מתושביו הפכו לחברים טובים וכל פעם שאני נוסע בדרך הגישה אל הכפר, מתפשט חיוך גדול על פני.

אספר לכם קצת על איך הכל התחיל ולמה אני כל כך מחובר לכפר.
זה התחיל מלחץ של חברים ולקוחות שכבר תקופה ארוכה ביקשו שאקח אותם למקומות המיוחדים שאני מוצא בשיטוטיי בחיפוש אחרי מוצרים מקומיים משובחים לאתר של פודשופ, המשיך להתחייבות שלי בפודקסט גיקונומי שראיין אותי ראם שרמן ואמרתי שסיורים הם רק עניין של זמן ואת החותמת הסופית קיבלתי עת ידידי גיא מלל, יועץ תיירות מופלא התקשר אלי באחד הערבים, וידא שאני בבית ושיש קפה וסיפר לי שהוא בדרך אלי ישר ממשרדו של ראש מועצת ע'ג'ר מר אחמד פתאלי. גיא נכנס עם חיוך גדול ובעודי מוזג קפה סיפר לי שמצא בדיוק את הד.נ.א שלי, שילוב של תרבות, קולינריה ואנשים נפלאים ושאני חייב להוציא סיורים אל הכפר.

שאלתי מלא שאלות, אם זה לא מסוכן, איך יכול להיות שאוכלים במסעדה שמופיעה על המפות בלבנון, האם יש גבול באמצע הכפר ואם חיזבללה לא יכול להיכנס עם טרקטורונים ולאסוף אותי. גיא צחק ואמר לי להיעזר בסבלנות ובכפר עצמו הכל יתבהר, עכשיו ממש מצחיק אותי להיזכר בזה.
סיור החשיפה הראשון היה מעניין והדליק אותי לגמרי אבל עדיין לא הבנתי את התמונה הכוללת ואת האוצרות החבויים בכפר.

קבעתי סיור נוסף, לקחתי איתי את ארי, חבר טוב,  שיהיה עזר כנגדי בניסיון לפצח את זרימת האירוע, מה עושים בסיור, מה רואים, מה ואיפה אוכלים. ישבנו ארוכות עם כל מי שצריך ואפשר והתגבשה לה תוכנית מקסימה. שיגעתי את הספקים, נכנסתי לסירים, לחומרי הגלם, שאלתי מיליון שאלות וביקשתי דברים שונים מאד ממה שראיתי בסיור החשיפה וממה שהם רגילים לעשות, הם השתוממו אבל זרמו איתי.

עדיין חששתי, הסיור ארוך (בין שש לשבע שעות) יקר (שתי ארוחות מלאות, מדריך מקומי, סדנה וטעימות של ממתקים) ולא היה ברור לי אם הקהל יבין מה זה סיור קולינרי-תרבותי, במה הוא שונה מסיורי שווקים וסיורי אוכל אחרים. ארי צחק קלות והציע התערבות לפיה אם אני לא ממלא את הסיור, הוא קונה את כל המקומות שנשארו ואם הסיור מתמלא, אני מזמין אותו כאורח שלי לאחד הסיורים. עוד לפני שפתחתי רישום מסודר היו לי ארבע קבוצות מלאות שראו את הפוסטים בקבוצת הפייסבוק קולינריה מקומית, פרעתי את חובי לארי, אל דאגה.

כפר ע'ג'ר היה כפר פלאחי עני אשר התנתק מסוריה בשנת 1967, עת כבשנו את רמת הגולן. כאן הסיפור קצת מסתבך ויש לו גרסאות מעט שונות אבל יש ברשותי מפה של מטולה בהוצאת לשכת המיפוי הממשלתית משנת 1965 ובה כפר ע'ג'ר מופיע כחלק מלבנון ולא מסוריה, טעות נגררת מהמיפוי הבריטי. את ההסבר והמפה תראו בסיור שלי לע'ג'ר.
בכל אופן הכפר הפך לשטח צבאי סגור ונשאר כך גם אחרי חוק סיפוח הגולן בשנת 1981 עת תושבי הכפר, ללא יוצא מהכלל קיבלו תעודות זהות כחולות והפכו לאזרחים מהשורה. הסיפור ההיסטורי, הגבולות והרקע הכללי מסופרים בסיור על ידי ג'מאל חטיב, אושייה חשובה מאד בכפר וכזה שמעורב אישית בחלק מהסיפורים שהוא מספר בעברית נהדרת, בחיוך תמידי, מעביר משקל מרגל לרגל.

כפר ע'ג'ר הוא הכפר הסורי-עלוואי היחיד בישראל, בסיור אנחנו מדברים על האמונה העלוואית, טיזר קטן, היא שונה ממה שחשבתם באופן לא מבוטל וגם על הסדר הפנימי-חברתי בכפר הכל כך מטופח ושקט. עוד לא הייתה קבוצה שלא רצתה להציע שאחמד פתאלי יהיה ראש העיר שלה אבל כמו שאומר ידידי ג'מאל חטיב – גוף בלי ראש, לא יקום וראש בלי גוף, לא יהיה או בעברית – תשכחו מזה.

בעניין הקולינריה הקסם מקבל ביטוי נוסף, אנחנו מתחילים במחלבה של מונה ואחמד פתאלי, המחלבה נמצאת מחוץ לכפר וניתן לתאם בה ביקורים ישירות מול אחמד. בחווה הקטנה והמיוחדת קורה הקסם, מונה היא אשת חייל אמיתית, חולבת, מגבנת, מניקה גדיים וטלאים, מסייעת להמלטות, מכינה ריבות בסיד, מארחת, מצחצחת, לא נחה לשניה אחת ותמיד עם חיוך גדול וביישני על הפנים. נכון, היא פחות מדברת עברית אבל מבינה כל מילה. מוחמד מספר לנו על ההתחלה ואני מספר על בעלי החיים ועל חשיבות מוצרי החלב בקולינריה המקומית ובעיקר השנקליש, גבינה סורית עלוואית מסורתית שמונה מפליאה לעשות. ארוחת הבוקר שאנחנו אוכלים נראית פשוטה אבל הטעמים משגעים, לא מוכרים וכאלו שאני צריך להזכיר לא להתמלא כי יש עוד המון אוכל בהמשך. המון שעות יש לי עם משפחת פתאלי בדיר, מאות כוסות קפה, יציאה עם קאסם למרעה וצפייה בקאסם וחמיד שוקלים טלאים וטליות עת מוחמד מסמן עם העיניים את מי לקחת ורושם בדייקנות את המשקל. עם מונה שמניקה גדיים וטלאים שמתקשים לינוק לבד וכשהיא מפצירה בי לאכול עוד משהו. בשעות האלו יוצאים הסיפורים על החיים כילד בכפר, על אבא שהיה בעל הקומביין הראשון בכפר, על הדייג בידיים בוווזאני ועל זה שראה גירוש שדים שביצע שייח' אחמד ח'טיב בילד מקריית שמונה ועד היום סומרות שערותיו של מוחמד כשהוא מספר את הסיפור.

לפני שממשיכים, החברים בדרך כלל קונים שלל מטעמים ואני גאה לספר שמאז ההיכרות איתי, המוצרים נארזים בצנצנות זכוכית ולא בקופסאות "חומוס קטן" מפלסטיק וגם ההיצע התרחב מאד והכל טעים למות (נסו את המקדוס!!)

אחרי שאספתי תעודות מזהות נוסעים לשער הכניסה שם אני ממיר את התעודות במספר קטן, השער נפתח ואנחנו זורמים לסיור של שעה וחצי-שעתיים בתוך הכפר, המצלמות עובדות קשה והסיפורים מרתקים.

בגלל שאנחנו ממש רעבים, מגיעים רגלית לח'אדר ונכנסים למסעדת בלו ליין, עכשיו כשהתחיל קיץ, המזגן שלו זוכה לאהדה מרובה.זה הזמן לספר על ח'אדר ועל אחד המרכיבים החשובים ביותר במטבח העלוואי – הבורגול ושימושיו. הארוחה שזכתה אצלי בכינוי "חמישים גוונים של בורגול" היא משהו מיוחד, המון אוכל זורם, הכל טעים, הכל שונה, הפאתה שלו לוקחת בהליכה את מה שאתם מכירים מיפו או מחיפה (בלי להעליב כמובן). כשישבתי עם ח'דאר בפעם הראשונה והסברתי לו מה אני לא רוצה, הוא הסתכל עליי ביאוש ואמר "מה אתה רוצה שאני אגיש שש מנות של בורגול" וכשאמרתי כן, הוא חשב שהשתגעתי. היום אני חושב שרוב הקבוצות שמגיעות לכפר מקבלות תפריט דומה למה שגיבשתי איתו. להכנס לע'ג'ר ולא לאכול בבלו ליין זה בעיניי פספוס גדול! גם כאן אני מעורב קצת יותר ממה שנראה בעין ואם תפתחו את גוגל מפס ותראו את המסעדה, זה באשמתי...

הליכה קצרה בין בתי הכפר הצבעוניים, אנשים מחייכים, מסבירים פנים, מזמינים להכנס אליהם. בימי שישי סביר שתראו מחבתות עם קטורת בפתח הבתים (בסיור אני מסביר למה) ומגיעים לממתקי אל ח'טיב – הממלכה של אחמד ידידי הצעיר שאמר לי באחת השיוחות הארוכות שאני כמו עוד אבא בשבילו ואני בחיוך אמרתי שאבא יש רק אחד ואני מסכים להיות עוד אח גדול. אחמד הוא קונדיטור מחונן, לא מוותר, לא מתפשר, לומד ולומד ומחפש חומרי גלם חדשים שאת חלקם נריח ואת חלקם נטעם. אחמד מספר על עצמו, קצת על הקינוח המושלם בה הוא הגיע לחצי הגמר, קצת על ההשראה והמקורות ואז הוא מדגים לנו ביד בוטחת הכנה של הממתק הסורי המסורתי ביותר – חלוואת אל ג'יבן, מי שרוצה מוזמן לגלגל ולקחת הביתה, יוצאות עוד טעימות, קפה, חיוכים. ממדוח שמנהל את המטבח של בית ספר שדה חרמון (וגם את קצרין) יוצא לתת חיבוק, ד"ר ג'בר שחזר אחרי שהיה תקוע בסוריה שנה וחצי, מספר כמה מילים כשאני מפציר בו וחוסיין, האבא קורא לי הצידה בחיוך אבהי ומסליק ליידי בקבוק שמן זית מהזיתים שלו, תוך שהוא נשבע שזה השמן הכי טוב בעולם ומשוכנע שיש לי חלק בהחזרת ג'בר לארץ, סיפור מורכב מאד.
אחמד באמת חבר טוב, שעות של טלפונים, שעות יחד בימים שממדוח מסדר לי חדר בבית ספר שדה חרמון כשיש לי שתי קבוצות יום אחרי יום, אמא שולחת לי אוכל שחלילה לא ארעב (עכשיו מי שטייל איתי נקרע מצחוק) ואני שומע סיפורים על השייח' על שמו ולכבודו נקרא אחמד חברי, הנכד של השייח', סיפורים שחלקם לא נתפסים ומשאירים אותי פעור פה.

האנשים הם אלו שעושים בשבילי את ע'ג'ר לקסם אמיתי, תוסיפו לזה קולינריה ייחודית, תרבות, מסורת, דת, ארכיטקטורה, טבע, היסטוריה, פוליטיקה, חברה ותקבלו סיור ייחודי שאין דומה לו. אם תקראו פוסטים ברשתות החברתיות שמספרים שאני מדריך את הסיור עם עיניים בורקות, אני חושב שאחרי שקראתם, אם הגעתם עד לכאן, אתם מבינים למה.

נקודה קטנה אבל חשובה, כל סיור בכפר מחייב אישור מוקדם מהצבא שעלול בהתראה אפסית לבטל אותו, נכון, זה נדיר שמבטלים אישור שכבר ניתן אבל זה יכול לקרות וצריך לקחת את זה בחשבון.

ולא הכפר החצוי לא חצוי במציאות, לא כפר לבנוני אלא ישראלי כולו, לא עובר בו גבול והוא מוקף בגדר מערכת כך שחיזבללה לא יאספו אותנו בדרך, אל דאגה.

יאללה בואו לטייל איתי בכפר ע'ג'ר - רישום לסיורים

x

סל הקניות שלך ריק...

סה"כ: 0.00₪