שמן זית - זה לא רק הטעם

אני לא חושב שיש מטבח ישראלי שאין בו שמן זית, לתיבול, לטיגון ואפילו לאפיה.
עד המסיק הקודם נהגתי לקנות שמן זית בבית בד בסחנין, ממש ליד הבית, פח פלסטיק צהוב וגדול הספיק לי לשנה שלמה ועוד חילקתי בקבוקים לחברים. בית הבד בסחנין היה חוויה בפני עצמה, שקים רבים של זיתים מחכים לתורם יחד עם המשפחה הקוטפת, כולם שמחים, ריח השמן המשכר נישא באויר.
ראיתי לבד שזו לא כבישה קרה, בכלל במגזר הערבי לא כל הכבישה קרה, אבל טעמתי את השמן והוא היה נפלא, כיוון שהכרתי את הסיפורים על שמן ישן, מהול ושאר ירקות השגחתי שממלאים לי פח ישר מהברז, שילמתי והלכתי הביתה שמח וטוב לב.
בשנים האחרונות למדתי המון על קולינריה, גיליתי שהשעות שעוברות בין המסיק לבין הפקת השמן גורמות לתסיסה ואחוז חומציות גבוה בשמן, למדתי עד כמה הכבישה החמה פוגעת באיכות השמן, מה משמעות צורת הגידול, המסיק, ריסוסים, צורת אחסון, זני זיתים לשמן והצורה בה אני רוכש ומשתמש בשמנים השתנתה לחלוטין.
המפגש שלי עם אילה ועם בית הבד "ריש לקיש" מציפורי התחיל בפסח לפני כעשר שנים. זוגתי ראתה פרסום על סדנת יצירה לילדים לכבוד החג - בניית פרמידות מבוץ, החלטנו ללכת והוקסמנו מהמקום ומהפעילויות. בית הבד עצמו נמצא במבנה 'ירוק', שנבנה על ידי המשפחה, מחבילות קש מחופות בבוץ. הבית העטוף גינה מדהימה שעמדה בשיא פריחתה האביבית, משדר תחושה נעימה של משפחתיות, חיבור לאדמה וחיים בקצב אחר מרובנו.



